איך נעודד תגובה של העומדים והעומדות מהצד – כדי למנוע מקרה של פגיעה מינית?

80% מהאוכלוסיה הןם לא נפגעותים ולא פוגעיםות

80% מהאוכלוסיה הןם הרב הצופה מהצד,

שיכלו לעצור את המקרה הבא.

באירועי פגיעה רבים מעורבים לצערנו מספר פוגעים, חלקם לוקחים חלק פעיל בפגיעה וחלקם היו עדים ועדות שלא התערבו או ניסו לעצור את הסיטואציה ובכך, למעשה, שיתפו פעולה ואיפשרו לפגיעה לקרות. מחקרים שנערכו בנושא הראו כי מי שעומדים בצד ונמנעים מלהתערב לא עושים זאת מתוך רוע או חוסר אכפתיות, אלא בעקבות חסמים המשתקים אותם.

המחקר על תופעת "העומדים מהצד" החלה בעקבות השואה, ונשמך עד היום. בכל המחקרים מקובל להתייחס למודל שמסביר את התהליך הפסיכולוגי שצריך לעבור על הצופה כדי שהיא/הוא ת/יעפל. אמנם מחקרים מראים כי ברב המקרים העומדים מהצד אינם פועלים, אך לאחר הפעלת תכניות להעלאת מודעות והנגשת כלים לפעולה – הסיכוי שהאדם/ אישה תפעל בסיטואציה של פגיעה – עולה במאות אחוזים.

תכניות בארה"ב זיהו את הפוטנציאל הטמון בחינוך לאחריות חברתית ובעשרים השנים האחרונות מפעילים תכניות הכשרה והדרכה להתמודדות עם חסמים הטבעיים למול סיטואציות של פגיעות מיניות ומתן כלים לפעולה.

כך למשל אחד החסמים המונע מעדים/ות להתערב הוא פיזור אחריות. לכולנו יש נטייה טבעית לחשוב שמישהו אחר כבר יתערב במקומנו, אך דווקא באירוע עם עדים רבים ישנה סכנה גדולה יותר שאף אחד לא יתערב. גם לחץ חברתי משחק כאן תפקיד: נער או נערה שרואים שאף אחד מהחברים לא מתערב, מרגישים שהתערבות תסמן אותם כחריגים. על נערים רבים מופעל לחץ נוסף להוכיח "גבריות" בכל סיטואציה, כלומר לרצות תמיד במין ולעודד תמיד חברים לרצות במין. ואם לא די בכך, לרבים חסרים הכלים המעשיים לתגובה נכונה ובטוחה.

לקריאה נוספת בטור שפירסמתי במאקו הורים >>

לקבלת מערך שיעור בכיתות בנושא – מלאו את הפרטים שלכןם בטופס המקוון 👇

למעבר לטופס