לדבר על מיניות בטיפול עם נערים ונערות - מודל לשיח

נושאים מסוימים הקשורים למיניות זוכים להתייחסות הולכת ומתרחבת בשדה הטיפולי, בעוד נושאים אחרים נחשבים עדיין לטאבו. הדבר בא לידי ביטוי במיעוט יחסי של כתיבה בעבודה סוציאלית על מיניות לעומת כתיבה נרחבת על סיכונים הקשורים במיניות כגון פגיעות מיניות, ניצול

במעגל הזנות, הריונות לא רצויים ועוד. כאשר הפונה מוזמנת לחקור לעומק היבטים שונים בחייה אך היא/הוא לא נשאל/ת על מיניות – היא/הוא עשויה לקבל מסר לפיו מיניות היא מחוץ לשיח. המטפל/ת והפונה נכרכות ב"קשר של שתיקה" סביב מיניות. הסיבות לכך רבות, החל מהטאבו החברתי לדבר על מיניות, דרך ההתמקדות של מקצעות הטיפול לעסוק בבעיות ופתולוגיות, ועד חוסר הכשרה בסיסית בנושא. כך שלמעשה מטפלות/ים רבות/ים חשות/ים אי נוחות בסיסית לדבר על מיניות וידברו על מיניות רק כשמתעוררות בעיות.

---

בעבודת המחקר שלי ראיינתי עובדות סוציאליות העובדות עם נערות במחלקות לשירותים חברתיים. מתוך מסקנות המחקר בניתי מודל לעבודה פרטנית, יחד עם שותפותיי מירית סידי – עו"ס קהילתית בעלת ניסיון רב שנים בפיתוח מודלים לעבודה עם נערות וצעירות במצבי מצוקה, ולי ראובני – מטפלת מינית ועו"ס בעלת ניסיון רב בטיפול בסדנאות הורים ובהכשרות לצוותים.

המודל יוצא מתוך תפיסה פמיניסטית הרואה בנערים ונערות הפונים/מופנים במצבי סיכון ומצוקה קבוצה בהצטלבות מיקומי שוליים. ומתוך הבנה שמיניות מושפעת מיחסי כח חברתיים, מאי שוויון בנגישות למשאבים – ולכן חלק מרכזי בהתערבות כולל הרחבת ההזדמנויות והנגשת משאבים רלוונטים.

תפיסה תאורטית נוספת בבסיס המודל מניחה שלמיניות יש פוטנציאל לחוויות חיוביות בחייהן/ם של נערות ונערים (sex-positive). זאת בניגוד לגישת הסיכון – המניחה שמיניות ברובה מהווה גורם סיכון וסכנה. אין בכך להתעלם ממצבי הפגיעה הרבים בהם נערות ונערים מכלל האוכלוסיות עשויים להתמודד בהקשר של מיניות, כל אלה נלקחים בחשבון בתוך הגישה. אבל עדיין גישות אלה שונות בכך שהנחות המוצא שלהן שונות – האחת – גורסת כי מיניות בבסיסה היא גורם להנאה ועונג, והשנייה גורסת כי מיניות היא מסוכנת. גישות אלה מובילות לפרקטיקות שונות. הראשונה תוביל לפרקטיקה של חקירת המיניות בגיל ההתבגרות, התנסות בטוחה, חיבור לרצונות המיניים והגשמתם, ואילו השנייה תחתור לצמצום המגע המיני, ואף מישטור המיניות כדרך להגן על הנערות והנערים.

---

ובכל זאת, גם אם אנחנו מחזיקות בתפיסה חיובית ביחס למיניות, אנחנו כמטפלות/ים פוגשות/ים נערים ונערות רבות/ים שחוו פגיעה וניצול. המודל בהחלט מתייחס לכך ולכן הוא מגדיר את

מטרות ההתערבות כך:

• לשמש עבור הנער\ה דמות מעצבת שעימה אפשר לשוחח על נושאים הנוגעים למין

• ולמיניות, בשאיפה לשמור על קשר מתמשך עם הנער\ה.

• פיתוח agency מיני והגברת היכולת של הנער/ה להתבונן על עצמו\ה ולשאול: ״מה אני צריך\ה ומה אני רוצה?״

• הקניית ערכים ותפיסה חיובית בנוגע למיניות בריאה, לצד הגברת היכולת של הנער/ה

• לממש זכויות מיניות וליישם מיניות מיטיבה.

• קיום שיח פתוח ואותנטי אודות מיניות, וציוד הנער/ה במידע אמין ובכלים שיאפשרו

• לו/ה קבלת החלטות מושכלות והרחבה של תחושת אוטונומיה ושל אפשרויות בחירה.

• הרחבת מנעד המענים והמשאבים הזמינים לטובת הנער/ה, והנגשה של

• אלטרנטיבות מיטיבות.

• מניעת סכנה והגברת תחושת ביטחון, שתתבטא גם בירידה במקרי הפגיעה

• ובהתנהגות פוגענית.

• חיזוק החשיבה הביקורתית של הנער/ה, בדגש על הכרה בחוסר צדק חברתי, אי-שוויון ודיכויים שמהם סובלים\ות נערים\ות המשתייכים לקבוצות מוחלשות.

איך נשיג תוצאות אלה?

לפני הפרקטיקה, המודל מזמין את המטפל/ת להתבונן פנימה, להמשיג לעצמו/ה את העמדות איתן היא/הוא בא/ה, כחלק אינהרנטי בתהליך ההתערבות עצמה. רפלקציה היא פרקטיקה חשובה בהתמודדות שלנו עם נושאים מורכבים, או עם אוכלוסיות מודרות. אני מאמינה שתהליך רפלקציה זה, והבחירה שלנו לעסוק בנושא בטיפול – ישדר החוצה ויהווה צעד ראשון בהזמנה לדבר על מיניות בחדר.

המודל כולל את שלב האבחון ושלב ההתערבות הן ברמת הפרט והן בהקשר החברתי הרחב, באופן מערכתי.

לקריאת המודל לחצו כאן